10.7.2010

 

 

לפני שנתיים עמדתי כאן ואמרתי:

 

"....היית חבר לכולנו – תמיד נכון לעזור לכל דורש.

ואז, הלכת לדרכך רוני, והותרת בקרבנו חלל ריק'

לבוא בבוקרו של יום למשרד ולא לראותך רכון על ערימת ניירת? איך אפשר? "

 

היום, חלפו שנתיים וחסרונך קשה מנשוא.

אתה חסר רוני – היית איש מיוחד ויחיד במינו,

הגעגועים אליך מתרבים ככל שחולף הזמן,

רחוק מהעין רחוק מהלב – לא תופס לגביך רוני.

אתה בליבי יום יום –

עובר כמעט מדי יום בחדרך, ואתה לא שם.

 

חיים נחמן ביאליק כתב:

אחרי מותי ספדו ככה לי:
היה איש – וראו: איננו עוד;
קודם זמנו מת האיש הזה,
ושירת חייו באמצע נפסקה.
וצר! עוד מזמור אחד היה לו
והנה אבד המזמור לעד,
אבד לעד!

 

אתה חסר רוני, חסר לי מאוד.